מוסדות חב"ד הוד השרון

הבנים 10, הוד השרון

א-ה 10.00-13.00

תמיד זמינים עבורכם גם בטלפון

מדריך מעשי לראש השנה

מדריך קצר ומעשי לקראת ראש השנה תשפ"ג • מה זה 'התרת נדרים'? • מה זה פרוזבול - ואיך עושים • למה ראש של דג? • איך עושים 'תשליך'? • על אלו ועוד קראו כאן

ערב ראש-השנה

קמים מוקדם בבוקר לומר סליחות. לאחר התפילה נוהגים לערוך “התרת  נדרים” בפני שלושה או עשרה מהמתפללים, המהווים לצורך הענין הרכב סמלי של בית-דין. מולם ניצב המבקש בבקשה להתיר את  נדריו שנדר במרוצת השנה או למחול לו על דיבורים שהוציא מפיו שלא כדין התורה, כדי שיכנס ליום הדין נקי מכל הנדרים שלא קוימו.

המבקש מקריא בפניהם את נוסח ההתרה הכתוב בסידור והם עונים לו: “הכל יהיו מותרים לך” וכו’.

משתדלים לסיים את ההכנות לחג מבעוד יום כדי לפנות את המחשבות לקראת יום הדין.
נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים, בכדי ל”גייס” תומכים במאמצים לזכות בדין.

פרוזבול

גם לקראת סיום שנת השמיטה בה נוהגת שמיטת כספים – פקיעת הלוואות – תיקנו חכמים את ה”פרוזבול” (תקנה לעשירים ועניים) והוא – העברת החובות של המלווים השונים לבית הדין, דבר שמאפשר לתבוע את חובותיהם מן הלווים גם לאחר השמיטה, היות שאין שמיטת כספים חלה על חובות שנמסרו לגביית בית הדין.

לפי אדמו”ר הזקן הזמן הראוי לבצע “פרוזבול” הוא לפני ראש השנה של שנת השמיטה.

 הפרוזבול מתקיים ע”י:

1- הצהרה בפני שלושה אנשים הנחשבים “בית דין”.

נוסח ההצהרה: “הַרֵינִי מוֹסֵר לָכֶם כָּל חוֹבוֹת שֶיֵש לִי שֶׁאֶגְבֶּה אוֹתָם כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה”. נהוג לבצע הצהרה זו בערב ראש השנה מיד לאחר התרת נדרים בפני המתירים.

2. מכמה סיבות עורר הרבי שכדאי ונכון לחתום על שטר פרוזבול של ‘בית דין’ תלמידי חכמים.

דברי הרבי אודות שטר פרוזבול:
“קיימת מעלה נוספת בעשיית שטר פרוזבול (לגבי אמירת נוסח הפרוזבול לפני שלושה אנשים): הדין הוא, ש”אין פרוזבול מועיל אלא-אם-כן יש קרקע כל שהוא ללווה, או דבר המחובר לקרקע. ואם אין לו – מזכה לו המלווה קרקע כלשהו” (שו”ע אדה”ז חו”מ) – בשעה שהדבר נעשה על-ידי הרב, שברשותו (או לאחד מהאנשים הכשרים שצירף אליו) בית פרטי, קל להבטיח שיהיה ללווה קרקע על-ידי כך שהרב יקנה… “קרקע כלשהו”
(לקוטי שיחות חכ”ד ע’ 316).

לצורך כך ניתן כבר כעת לחתום על שטר הפרוזבול של בית דין רבני חב”ד – באתר רבני חב”ד: לחצו כאן>>>

ליל ראש השנה

מתפילת  ערבית של ר”ה במשך עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות לכל תפילות העמידה:

א. ברכה הראשונה: “זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים, למענך אלוקים
חיים”.

ב. בברכה השניה מוסיפים : “מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים”.

ג. בברכה השלישית אומרים “המלך הקדוש” במקום “הא-ל הקדוש”. ובימות החול, בהמשך התפילה, במקום: “מלך אוהב צדקה ומשפט”, רק :”המלך המשפט”.

ד. בברכת “מודים” נוספת הבקשה : “וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך”.

ה. בתפילת “שים שלום” מוסיפים את הפיסקה: “ובספר חיים…”. מי ששכח לומר את השינויים והתוספות אינו צריך לחזור, פרט למי ששכח לומר “המלך הקדוש” שעליו מוטל לחזור ולהתפלל שנית מראש התפילה.

בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון מאחלים איש לרעהו “לשנה טובה תכתב ותחתם”.

בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן אחדים מהם: בכל ימות השנה נוהגים לאחר ברכת “המוציא” לטבול את פרוסת החלה במלח. בר”ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול בדבש ולאחר ברכת “בורא פרי העץ” מאחלים : “יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה”. יש האוכלים ראש דג או כבש, לסמל שנהיה לראש ולא לזנב. מנהג אחר הוא לאכול מפרי הרימון בתקוה שכמו גרגיריו הרבים כן ירבו זכויותינו. בסעודת הלילה השני של ראש-השנה נוהגים להניח על השולחן פרי חדש ובשעת ברכת שהחיינו בהדלקת הנהות ובקידוש מכוונים גם עליו,כדי לצאת ידי אותן דעות שסוברות ששני ימי ראש-השנה הם יום אחד ארוך ומספיק לברך פעם אחת “שהחיינו”.

תפילת שחרית – תקיעת השופר

תפילת שחרית דומה במתכונתה לתפילת השבת. השוני העיקרי הוא בחזרת  הש”ץ (שליח הציבור – החזן), בה מתווספים פיוטים רבים, חלקם נאמרים בישיבה וחלקם בעמידה ובעת שארון-הקודש פתוח, הכל כמנהג הקהילה.

לאחר קריאת-התורה מתחילים לתקוע בשופר.

לפני התקיעות נוהגים לחזור שבע פעמים על מזמור מ”ג בספר תהילים: “למנצח לבני קורח מזמור”. התוקע מברך שתי ברכות. האחת: “אשר קידשנו במצוותיו וציונו על תקיעת שופר”, והשניה ברכת “שהחיינו” . בשעת הברכות יש להתכוון לצאת ידי חובת המצוה בברכותיו ותקיעותיו של התוקע, ואין לדבר פרט לעניית אמן, עד לגמר התקיעות הפרושות על פני כל תפילת מוסף. חכמים הפליגו רבות במעלתה וחשיבותה של מצות תקיעת השופר ומשום בך יש לדאוג שכל יהודי ויהודי יזכה לקיימה. זמן המצוה הוא מהנץ החמה עד לשקיעת החמה.

תשליך

לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של ראש-השנה (כשחל היום הראשון בשבת, יוצאים לתשליך ביום השני של ראש השנה) יוצאים לעריכת “תשליך” על שפת הנהר, ליד הים, מעיין מים או בור מים. בתפילת “התשליך” אנו מבקשים מהקב”ה שימחול לנו על כל עוונותינו ויקיים את הבטחתו שנאמרה ע”י נביאיו להשליך את חטאינו במצולות ים לבל יוכרו עוד. בסיומה נוהגים לנער את שולי הבגדים (הטלית-קטן),סמל לניעור העוונות שדבקו בנו בשנה שחלפה.

בימי ראש-השנה אין מרבים במסיבות רעים וכיוצא בזה כדי שלא להסיח את הדעת מיום הדין. מנצלים כל רגע פנוי לתפילה ומרבים באמירת פרקי תהילים וכמו-כן ממעטים בשינה ובבטלה ובכל רגע פנוי משתדלים לומר תהילים.

מערכת האתר

השאירו תגובה